מאת: בועז תמיר ויעל הלפמן כהן
יצירתיות קבוצתית בתוך כללים ומסגרת
אחד המחזות המרהיבים והמפליאים בטבע היא להקת זרזירים הנעה בשמיים ומורכבת ממאות אלפי ציפורים הנעות בקרבה יחסית מבלי להתנגש. מאות אלפי ציפורים מתקבצות למבנה אווירי ועפות כאורגניזם אחד. מדי מספר שניות משנה הלהקה את צורתה באופן מפתיע, ויוצרות תבניות צורניות משתנות. מה גורם לשינוי הצורה וכיצד הציפורים לא מתנגשות זו בזו?
הפניות החדות והשינויים הפתאומיים שמבצעים מאות אלפי פרטים בסנכרון מושלם, מתחילות בתנועה של פרט אחד. פרט המזהה ומגיב בתפנית להתרחשות בסביבה. כל ציפור מגיבה לתנועות הציפורים השכנות הסמוכות לה, באמצעות מספר כללים פשוטים: התכווננות לכיוון התנועה הממוצעת של הציפורים השכנות ושמירה על הפרדה, קרי, הימנעות ממגע. (מודל קריי- רייינולדס). באופן זה השינוי מתפשט בלהקה במהירות של 20-40 מטר בשנייה, והתוצאה היא זרימת הלהקה כולה בתנועה. (קישור למחקר)
"אין יצירות חסרות תועלת בטבע" אמר אריסטו, ואכן יש תועלת (פונקציונלית) בהתנהגות הזו, אם נתבונן על כל הלהקה כאורגניזם על (סופר אורגניזם), כלומר, אורגניזם המורכב מאורגניזמים אחרים, הפועלים יחד למען שימור הקבוצה, ואינם יכולים להתקיים לאורך זמן באופן עצמאי.
לנחילים ולהקות בטבע מספר יתרונות ברורים:
- יעילות – אופטימיזציה של צריכת האנרגיה וחיסכון במשאבי ניהול
- הגנה – הרבה "זוגות עיניים" בשטח, הרבה פרטים המבחינים בסכנה ויכולים להתריע
- חוסן – גם אם פרט אחד כושל, הקבוצה ממשיכה בביצוע משימתה
- גמישות – התאמה מהירה לשינוי בתנאי הסביבה.
יתרונות אלו מובילים לרמת סתגלנות גבוהה – היכולת להגיב לשינויים בלתי צפויים בסביבה. זוהי יכולת חיונית לארגון חסין (resilience). ארגונים נדרשים להיות סתגלניים ולהגיב לשינויים בסביבה הכאוטית, ממש כמו אורגניזם חי, ורק כך יוכלו לשרוד.
אם נבין את עקרונות ההתארגנות הנחילית בטבע, נוכל לגזור עקרונות אנלוגיים למודל ארגוני סתגלני. דמיינו ארגון המתנהל כנחיל, ארגון המורכב מפרטים רבים, בעלי מטרה משותפת, הפועלים בתיאום ובאופן אוטונומי, משאירים סיגנלים ומגיבים.
